החלטה בתיק בש"פ 193/11

1.        כתב אישום שהוגש נגד העורר לבית משפט השלום בבאר-שבע מייחס לו הפרה של צו הגנה שניתן בידי בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע ואסר על העורר להכנס לבית גרושתו (להלן: המתלוננת); להימצא בסמוך לביתה; להטריד את המתלוננת; או לעקוב אחריה. הפרה זו התרחשה, לפי הנטען, במספר מקרים. בראשון שבהם, ביום 3.11.2010, פנה העורר אל המתלוננת וביקש ממנה להכניסו לביתה. משסירבה לעשות כן, חטף העורר את מכשיר הטלפון שלה והלך אחריה. כמחצית השעה לאחר מכן הגיע העורר לבית המתלוננת וביקש ממנה להכניסו. המתלוננת סירבה והעורר שב לבית כעבור שעה והכניס אליו מתקן טרמפולינה, על אף התנגדותה של המתלוננת. באירוע השני שהתרחש ביום 4.11.2010 סמוך לשעה 17:30, הגיע העורר לביתה של המתלוננת, נכנס לבית, פתח את החלונות וצעק. המתלוננת אמרה לו כי תתקשר למשטרה והוא עזב את המקום, אך שב לאחר כמחצית השעה וביקש מהמתלוננת שלא תתקשר למשטרה. בהמשכו של אותו ערב הזמינה המתלוננת מנעולן שיחליף את מנעולי הבית. בעוד המנעולן שוקד על מלאכתו הגיע למקום העורר וניסה להכנס לבית. העורר חבט על החלונות וכאשר המנעולן הכניס אותו נטל עימו העורר ציוד שאת חלקו השליך בחזרה לבית דרך חלון המטבח. עוד נטען בכתב האישום, כי בין התאריכים 2.11.10-3.11.10 איים העורר על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה ובשמה הטוב, בכך ששלח לה הודעות שונות באמצעות האינטרנט בהן כתב לה: "את שקרנית אם לא תרימי טלפון אז אני אבוא אלייך מייד, הנה אני עכשיו יוצא, את בכלל הרוע שלך עובר כל גבול אני לא אכתוב שום דבר טוב בשבילך אני אחבר את כולם שיכתבו עלייך רע". נוכח כל האמור, יוחסו לעורר עבירות של הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם ואיומים, לפי סעיפים 287(ב) ו-192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית משפט השלום (כב' סגן הנשיא, השופט נ' אבו טהה) נעתר לבקשה. בהחלטתו ציין בית המשפט, כי בא-כוחו של העורר לא כפר בקיומן של ראיות לכאורה וכי בעניינו של העורר קמה עילת מעצר מכוחו של סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) שכן קיים יסוד לחשש כי העורר יסכן את בטחונה של המתלוננת, בשים לב לכך שהמעשים המיוחסים לו בוצעו, לכאורה, בניגוד לצו שיפוטי; לעברו הפלילי הכולל, בין היתר, מאסר מותנה בגין הרשעה בעבירות של תקיפה ואיומים; ולכך שהוגשו כנגדו שני כתבי אישום נוספים בגין עבירות אלימות כלפי אותה מתלוננת. לצורך בחינת אפשרות שחרורו של העורר לחלופה הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר בעניינו.

3.        בתסקירו ציין שירות המבחן, כי העורר שלל התנהגות אלימה שלו כלפי המתלוננת; אך ניכרת התנהגות אובססיבית שלו כלפיה. שירות המבחן התרשם עוד, כי לעורר קושי לשלוט בדחפים ויש לו נטייה להתפרצויות כאשר מצבו מתערער. בנוגע למערכת היחסים הזוגית התרשם שירות המבחן מקושי של העורר לראות את המתלוננת בנפרד ממנו ומקושי רגשי להשלים עם הפרידה ביניהם. עוד הובאה בחשבון העובדה שצווי ההגנה שהוצאו נגדו לא הביאו את העורר לשמור על מרחק מהמתלוננת. שירות המבחן נפגש גם עם המתלוננת והתרשם כי היא חרדה מפני העורר, ולמרות המידע שמסרה עליו היא חוששת משיתוף מעמיק יותר אודות התנהגותו כלפיה. שירות המבחן שלל חלופת מעצר שהוצעה על ידי אמו של העורר בישיבה בשדרות בשל קרבתה של חלופה זו למקום מגוריה של המתלוננת והמליץ כי טרם שתיבחן אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר הוא יישלח לבדיקה פסיכיאטרית בתנאי הסתכלות. זאת, בשל התרשמותו של שירות המבחן מהחרפה בהתנהגותו ודיווחיה של המתלוננת על שינויים בהתנהגותו והתנהגות מוזרה מצידו. נוכח המלצת שירות המבחן הורה בית המשפט על בדיקה פסיכיאטרית של העורר. מן הבדיקה הפסיכיאטרית עלה כי אין צורך באשפוזו של העורר או בטיפול פסיכיאטרי ספציפי, אך, הומלץ על ייעוץ ותמיכה פסיכו-תרפויטיים. 

4.        לאחר קבלת התסקיר וחוות הדעת הפסיכיאטרית הוצעה מטעמו של העורר חלופת מעצר נוספת אצל מכר המתגורר בצפון הארץ. כעולה מהחלטתו מיום 7.12.2010, בית המשפט התרשם באופן חיובי מהחלופה - אשר לא נבחנה על-ידי שירות המבחן - נוכח ריחוקה ממקום מגוריה של המתלוננת; ומשום שהיא כללה פיקוח מלא של ערב נורמטיבי אשר לשיטתו של בית המשפט הבין את משמעות אחריותו. נוכח האמור, הורה על שחרורו של העורר לחלופה זו בתנאים מגבילים, לרבות מעצר בית מלא בפיקוחו של המכר, הפקדה כספית וערבויות. בנוסף, נאסר על העורר ליצור קשר כלשהו עם המתלוננת.

5.        ערר שהגישה המדינה על החלטה זו התקבל בחלקו. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' מגד) כי יוכן תסקיר מעצר חדש שיבחן את חלופת המעצר עליה הורה בית משפט השלום. בתסקיר משלים שהוגש שלל שירות המבחן חלופה זו ובתוך כך ציין, כי לקראת הדיון נעשו ניסיונות ליצור קשר עם הערב שהוצע אולם שירות המבחן הצליח להשיגו רק לקראת הדיון ולכן לא נערכה עימו פגישה אלא שיחה טלפונית. בשיחה זו התרשם שירות המבחן, כי הערב איננו מעורב באופן אמיתי בחייו של העורר, איננו מבין את הקשיים והבעייתיות בהתנהגותו וספק אם ביכולתו להוות דמות סמכותית עבור העורר. עוד צוין, כי חרף הריחוק הגיאוגרפי של החלופה ממקום מגוריה של המתלוננת, החלופה שהוצעה איננה מתאימה לרמת הסיכון והיבטיה. שירות המבחן חזר והדגיש כי להערכתו, בנסיבות העניין הריחוק הגיאוגרפי איננו מסייע לעורר בהצבת גבולות וקבלת סמכות. נוכח כל האמור, לא המליץ שירות המבחן על שחרורו של העורר לחלופה שהציע.

6.        בית משפט השלום קיבל לידיו את תסקיר שירות המבחן ועל אף האמור בו הורה על שחרורו של העורר לחלופה שהוצעה בצפון הארץ  תחת פיקוחו של הערב שהוצע. בית המשפט ציין, כי התסקיר המשלים נערך באופן בלתי מקצועי משום ששירות המבחן כלל לא נפגש עם הערב אלא שוחח עמו בטלפון ותו לא; כי הערב נחקר בבית המשפט וההתרשמות ממנו היתה חיובית; וכי שירות המבחן פסל הן את החלופה בשדרות הן את החלופה בצפון הארץ ומכאן שלשיטתו, אין כל חלופה היכולה להשיג את מטרת המעצר. בית המשפט הוסיף וציין, כי המסוכנות הנשקפת מן העורר היא מסוכנות קונקרטית כלפי המתלוננת; וכי במהלך תקופת מעצרו - כחודש ימים - הפנים העורר את חומרת התנהגותו, מה גם שעברו הפלילי איננו מכביד וחומרתם של המעשים המיוחסים לו אינה ברף הגבוה ביותר. על רקע כל אלה הורה בית המשפט על שחרורו של העורר לחלופה שהוצעה, תוך הטלתם של תנאים נוספים על אלה שנקבעו בהחלטה המקורית, וביניהם איזוק אלקטרוני והגדלת ההפקדה הכספית.  

7.        ערר שהגישה המדינה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע התקבל. בהחלטתו ציין בית המשפט (כב' השופט י' צלקובניק) כי נסיבות המקרה מעלות תמונה מדאיגה של התנהגות אובססיבית מצידו של העורר כלפי המתלוננת, ושירות המבחן התרשם כי הוא איננו מסוגל לשים רסן להתנהגותו. בית המשפט הוסיף וציין, כי המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום הנוכחי אינם מצויים במדרג החומרה הגבוה ביותר, אולם אין לנתקם ממכלול התנהגותו הנמשכת של העורר כלפי המתלוננת ואין לדעת לאן יובילו נוכח תפיסתו המעוותת של העורר את הקשר שלו עם המתלוננת. על רקע כל אלה, ונוכח המלצתו השלילית של שירות המבחן בהתייחס לחלופה שהוצעה, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי יש לקבל את המלצת שירות המבחן ולא לאפשר את שחרורו של העורר לחלופה זו. בצד האמור הדגיש בית המשפט, כי אין בדברים אלה כדי לסתום את הגולל על אפשרות שחרורו של העורר לחלופה בעתיד אולם בתנאי החלופה הנוכחית לא ניתן להורות על שחרורו.

8.        מכאן הערר שלפניי, בגדרו טוען העורר כי לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי בהחלטה לשחררו לחלופה. לדידו, לא ניתן משקל הולם לכך שהעבירות המיוחסות לו אינן מצויות במדרג החומרה הגבוה ביותר וכן לכך שלמתלוננת לא נגרם כל נזק גופני או אחר. עוד הוא טוען, כי המתלוננת הפרה אף היא את צו ההגנה ההדדי שניתן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה; כי חלופת המעצר שעליה הורה בית משפט השלום מרוחקת מרחק רב ממקום מגוריה של המתלוננת; וכי במקרים חמורים בהרבה משלו שוחררו נאשמים לחלופת מעצר. העורר מוסיף וטוען, כי תסקיר שירות המבחן בכללותו לוקה בחוסר מקצועיות וכי לא היה מקום לפסול את חלופת המעצר שהציע בהתבסס על שיחת טלפון של שירות המבחן עם הערב. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח כך שבית משפט השלום התרשם מן הערב שהוצע באופן בלתי אמצעי במהלך שני דיונים שהתקיימו בעניין ומצא אותו מתאים לתפקידו. בהקשר אחרון זה מדגיש העורר את יתרונה של הערכאה הדיונית בהתרשמות מן הערב על פני ערכאת הערעור.

9.        המשיבה טוענת, כי החלופות בעניינו של העורר נפסלו נוכח התרשמותו של שירות המבחן כי הוא מתקשה בעמידה בגבולות המוצבים לו ואיננו נרתע מלהמשיך ולהטריד את המתלוננת, חרף מאסר מותנה התלוי ועומד נגדו ושני כתבי אישום נוספים שהוגשו נגדו וטרם התבררו. המשיבה מוסיפה כי בית המשפט קבע מועדים לניהול ההוכחות בתחילת חודש פברואר והצפי הוא כי ההליך בעניינו של העורר יסתיים במהרה. על רקע נתונים אלה סבורה המשיבה כי לעת הזו אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר מכל סוג שהוא.

10.      סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים קובע, כי בטרם יורה בית המשפט על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים, עליו לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה שפגיעתה בחירותו תהא פחותה. שירות המבחן לא המליץ על שתי חלופות המעצר שהוצעו: האחת, על רקע קרבתה למקום מגוריה של המתלוננת; והשניה, על רקע  התרשמותו של שירות המבחן כי המפקח שהוצע איננו גורם סמכותי מספיק עבור העורר. בית משפט השלום מצא כי החלופה השנייה יש בה כדי להשיג את מטרת המעצר חרף העובדה ששירות המבחן הטיל בכך ספק. בניגוד אליו, סבר בית המשפט המחוזי כי אין בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר. לא מצאתי יסוד להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי.

11.      כפי שצוין, שירות המבחן הטיל ספק ביכולתו של המפקח שמוצע לשמש דמות סמכותית עבור העורר. שירות המבחן התרשם, כי מדובר במי שאיננו מעורב בחייו של העורר ואינו מבין את הבעייתיות והקשיים בהתנהגותו או במערכת היחסים שלו עם המתלוננת ולפיכך המליץ שלא לשחררו לחלופה זו. אכן, בית המשפט אינו מחויב לפעול בהתאם להמלצתו של שירות המבחן, אולם, נדרשים טעמים משמעותיים וכבדי-משקל על מנת לסטות מהמלצות שליליות הקבועות בתסקיר. זאת, הואיל ושירות המבחן הוא הגוף המקצועי בעל המומחיות בבחינת התאמתה של חלופת המעצר לנאשם הספציפי והערכת תפקודו העתידי (ראו: בש"פ 3161/10 מדינת ישראל נ' מהרבנד (לא פורסם, 2.5.10)). אינני סבור כי טעמים כאלה מתקיימים בעניינו של העורר. אכן, הקשר של שירות המבחן עם הערב המוצע היה טלפוני, אך בתסקירו ציין שירות המבחן כי נעשו ניסיונות להשיגו על מנת לתאם עימו פגישה, ואלו לא צלחו. שירות המבחן הצליח ליצור קשר עם המפקח המוצע רק עובר לדיון בבית המשפט. עובדה זו אומרת דרשני, כאשר מדובר במי שאמור ליטול על עצמו אחריות לפיקוח על העורר. לכך מצטרפת העובדה ששירות המבחן נפגש עם העורר עצמו והתרשם ממנו, מאופיו ומצרכיו באופן ישיר. טעמים אלה מובילים למסקנה כי בנסיבות העניין לא היתה עילה לסטות מן האמור בתסקירו של שירות המבחן.

12.      מכלול נסיבותיו של המקרה שלפנינו ותסקירו של שירות המבחן מובילים למסקנה כי החלופה עליה הורה בית משפט השלום בהחלטתו אין בה כדי להשיג את מטרת המעצר ולאיין את מסוכנותו של העורר. העבירות המיוחסות לעורר אינן מצויות אמנם במדרג החומרה הגבוה ביותר, אך להשקפתי, יש לבחון אותן על רק מכלול התנהגותו של העורר כלפי המתלוננת ולא באופן נקודתי בלבד. העורר הוכיח בהתנהלותו, כי הוא איננו נרתע מלשוב ולהטריד את המתלוננת אף שהוצא נגדו צו הגנה וחרף כך שתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בגין הרשעה קודמת בעבירות של תקיפה ואיומים. שירות המבחן התרשם כי העורר פיתח יחס אובססיבי כלפי המתלוננת וכי הוא מתקשה לשלוט בדחפיו ולעמוד מול גבולות ברורים המוצבים בפניו. המסקנה העולה מנתונים אלה היא כי בעניינו של העורר נדרשת חלופת מעצר סמכותית ומציבת גבולות, וכעולה מתסקיר שירות המבחן, החלופה שהוצעה איננה עולה על דרישות אלה. נוכח כך, אני דוחה את הערר. בצד האמור אציין, כי בדברים אלה אין כדי לשלול כליל את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר, ככל שתוצע על-ידו חלופת מעצר שתימצא הולמת.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, י"א בשבט התשע"א (16.1.11).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    נב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: